מאמר זה הינו חלק ממרכז מאגרי מידע לרפואה אתיקה והלכה ע"ש עו"ד חיים קהן (www.medethics.org.il/db)

ניתן למצוא את המאמר בכתובת: http://98.131.138.124/articles/ASSIA/ASSIA8/R0081295.asp

 

הרב מרדכי הלפרין

הגדרה הלכתית ואבחנה רפואית –

מבוא לסוגיית בן שמונה

א. משמעות הלכתית

"בן שמונה" מתואר במשנה ובתלמוד בוולדות אדם ובהמה.1 מדובר ב"נפל" כלומר, וולד הנולד קודם זמנו כשקיימת וודאות רפואית של מותו הקרוב.2 מצב מיוחד זה של יצור אנושי שאינו בר קיימא מרגע היוולדו ("לא הייתה לו שעת הכושר")3 ואשר לידתו המוקדמת מביאה להגדרתו כמין מיוחד,4 יוצר מהות הלכתית ייחודית: למרות מצבו הפיזיולוגי (הזמני) החי, נושם, מתנועע ובעל מחזור דם מתפקד, הרי מבחינה הלכתית מוגדר הנפל כגוף דומם, כאבן, עם כל המשמעויות הנובעות מכך.

לדוגמא:

א . הקזת דם או עשיית חבורה בבן שמונה אינה אסורה בשבת5 אלא נחשבת כ...מחתך בשר"6 .

ב . דמו, רוקו, ומי רגליו של בן שמונה אינם מכשירים לטומאה כמשקה אדם.7

ג.  אין היתר לדחות את השבת למען הארכה זמנית של חיי הנפל.8

 

ב. המציאות הרפואית

בתקופת בית שני, המשנה, התלמוד והראשונים, רווחה קביעה רפואית כי הרוב המכריע של וולדות הנולדים בחודש השמיני אינם מתקיימים, בניגוד לנולדים במועדם או הנולדים בחודש השביעי. הוסכם, כמעט ללא עוררין, שסיכויי הקיום של בן שבעה עולים על סיכוייו הזניחים של בן שמונה.9 הפרדוקס ההגיוני הנובע מסיכויים טובים יותר לעובר צעיר יותר הזמין תיאוריות שונות להסבר התופעה.10

 

בעת החדשה, מצוטטים מחברים שונים הטוענים כי אין יסוד להנחה המעדיפה בן שבעה על פני בן שמונה, אלא סיכויי הקיום של הפג עולים בהתמדה עם עליית גיל ההריון עד מועד הלידה הצפוי גם בשלשת חודשי ההריון האחרונים.11

ההתנגשות החזיתית בין המוסכמה העתיקה ומדע הרפואה החדיש מאפשרים ארבע גישות עקרוניות:

1. רופאי העולם הקדמון קבלו ללא בדיקה אמונת נשים חסרת יסוד, ופעלו על פי טעותם במשך מאות שנים ברוב חלקי העולם.12

2. "נשתנו הטבעים" ועובדות שהיו נכונות בעבר אינן נכונות כיום עקב השינוי13 (גם היום, הישרדות אוכלוסיות שונות בחשיפה לנגעים מסוימים אינה שווה(.

3. ללא שימוש באמצעי הרפואה המודרנית, היו בעבר ונשארו גם היום, סיכויי בן שבעה טובים יותר משל בן שמונה (אם כי עדיין נמוכים מאד). אולם האמצעים הרפואיים החדישים, המשפרים את סיכוייהם של כל הפגים, מטשטשים הבדל קטן זה, אשר היה משמעותי בעבר.14

4. חז"ל, במקביל לרופאי העולם העתיק, קבעו את קביעתם לאור מידע אמין, ולכן עדיף לקבל את דעתם על פני זו חוקרי הרפואה המודרנית.

 

הגישה האחרונה איננה מתקבלת על הדעת לאור המציאות הניתנת לבדיקה יום יומית15 , ולכן אין ספק שכיום נדון בן שמונה כ"עובר בעל סיכויי קיום", על כל המשתמע מהגדרה זו16 .

הגישה הראשונה, למרות הפופולריות שלה בקרב החוקרים הנוגעים בדבר, אף היא נראית בלתי הגיונית. להניח שכמעט כל רופאי העולם במשך כ-1500 שנה התייחסו לנושא שכיח, חיים ומוות של פגים, ללא ביקורת ותצפית עניינית, איננה מתקבלת על הדעת. ראוי לציין שאילו הייתה גישה זו מתקבלת על הדעת מבחינה עניינית, לא הייתה נוגדת את ההלכה, כפי שיבואר להלן.

 

בין שתי הגישות המרכזיות קשה להכריע, אם כי הגרף הבא המתאר הישרדות וולדות כפונקציה של גיל הלידה (בבי"ח המרסמית בלונדון 1982-1979) 17 דבר בעד עצמו. בגרף בולטת ירידה יחסית בהישרדותם של פגים בערך באמצע השליש השלישי של ההריון. נתון זה עומד בסתירה לקביעה ההחלטית שתוחלת החיים של פגים רק עולה עם הגיל ההריוני18 , ויתכן שיש בו תמיכה לגישה השלישית.

 

ג. אבחנה רפואית של בן שמונה בהלכה

עקב המשמעות ההלכתית של הגדרת פג כ"בן שמונה" יש צורך בכללי אבחנה ברורים השווים לכל נפש19 . בפשטות20 , שלוש דעות שונות של תנאים מובאות בתוספתא21 :

א. דעת ת"ק: גיל ההריון הוא המדד הקובע.

"איזהו בן ח' כל שלא כלו לו חודשיו"

על הקושי המעשי בקביעת גיל ההריון העירו כבר בעלי התוספות22 .

ב. דעת רבי [יוסי]: לקביעת אבחנה מעשית של בן שמונה יש צורך בסימנים הקליניים המתוארים בתוספתא, בנוסף23 למדד הגיל ההריוני.

[איזהו בן שמונה] "סימניו ניכרין בו, ציפורניו ושערו שלא גמרו"

ג. דעת רשב"ג: תנאי הכרחי לאבחנת נפל הוא מותו תוך שלושים יום מלידתו.

"כל ששהה שלושים יום באדם אינו נפל"

במילים אחרות, לא ניתן לאבחן בן שמונה באופן וודאי ללא המתנה למותו תוך שלושים23 , כאשר חיים מעבר לשלושים יום שוללים את האבחנה של "נפל".

 

דעות שונות הובאו בראשונים בהבנת מחלוקת התנאים, והדברים נסקרו בפירוט במאמרו של הרב גוטל20 .

 

להלכה, פוסק הרמב"ם24 :

"מי שנולד בחודש השמיני, אם היה שלם בשערו ובציפורניו הרי זה וולד שלם, ובן שבעה הוא אלא שנשתהה...

מי שנולד בחודש השביעי לעיבורו אם נולד שלם (ההדגשה שלי. מ.ה.) הרי זה וולד של קיימא..."

ובכס"מ שם:

"וסובר רבנו דבדברי רבי איכא קולא וחומרא. קולא שאע"פ שנולד בחודש השמיני כיון שגמרו סימנין הרי הוא בן קיימא דבן שבעה הוא אלא דאישתהי. חומרא שאם נולד בשביעי ולא גמרו סימניו הרי הוא כנפל, דבן שמונה הוא אלא שקדם להיוולד."

במילים אחרות, באבחנת פג, קובעים הסימנים הקליניים בלבד, ללא הבדל בין נולד בחודש השביעי לבין נולד בשמיני! המושג "בן שמונה" אינו סימן מעשי, אלא הסבר תיאורטי בלבד להישרדותם של פגים אחדים לעומת מותם של אחרים, כשהגישה המעשית תלויה אך ורק בסימנים הקליניים של הפגים, כפי שתוארו ע"י רבי [יוסי] בתוספתא. לשיטת הרמב"ם, גם אם התיאוריה ("בן שבעה מתקיים בניגוד לבן שמונה") אינה נכונה, הגישה ההלכתית המעשית לא תשתנה, לאור ההיצמדות לסימנים הקליניים הקיימים ללא תלות בתיאוריה.

 

ד. הלכה למעשה

בזמננו, כשבני שמונה רבים מאריכים ימים, יש להתייחס אליהם כאל ספק בני קיימא, ולטפל בהם בשבת כבחול, כל שיש תקווה שיוכלו לחיות אפילו חיי שעה בלבד25 .

 

(מקור: אסיא מה-מו (יב, א-ב), טבת תשמ"ט, עמ' 96-92)

 

 

1 . תוספתא שבת, ט"ז (ט"ו), ד(ז).: חולין פרק ד. משנה ד; שבת קלו.

2 . פרוט מקיף של דעות התנאים ושיטות הראשונים השונות בהגדרת התנאים והסימנים הקובעים בן שמונה ראה: הרב נריה גוטל, הפגות לאור ההלכה,קריטריונים המכריעים מצב הוולד, לעיל עמ' 250-225.

3 . שבת קלו.

4 . "אין במינו שחיטה" (בניגוד לטריפה מן הבטן ש"יש במינה שחיטה") חולין שם, בסוף המשנה; שבת שם.

5 . לדעת הרמב"ם הלכות שבת פ"ח ה"ז, חובל בשבת עובר על איסור מפרק שהוא תולדת "דש".

לדעת הירושלמי (שבת פ"ז ה"ב) וראשונים אחדים (רש"י, שבת קז. ד"ה "החובל בהן חייב" בל"ר: ר"י ור"ת, שבת ע"ה. תוד"ה "כי היכי", ועוד) עובר על "נטילת נשמה" אב מלאכה של "שוחט". אך הרמב"ם סובר שהבבלי חולק על הירושלמי בנקודה זו (תשובת ר' אברהם בן הרמב"ם, ברכת אברהם סי' יח).

6 . שבת קלו.: רמב"ם הלכות מילה. פרק א הלכה יד.

7 . מכשירין פרק ו משנה ז: רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק י. הלכה ז.

8 . תוספתא. שם (הע' 1 ) ד(ה).

9 . R. E. Reiss and A.D Ash, The eight- month fetus: Classical sources for a modern (superstition, Obstrics & Gynecology 71:2, 270-273 (1988

תרגום עברי של מאמר זה מובא להלן עמ' 320-315.

10 . הרב נריה גוטל, בן שמונה, פשר שיטת חז"ל בנוגע לולדות "בני שמונה", להלן עמ' 314-300. ר. רייס וא. אש. שם.

11 . פרופ' א. אידלמן. השלכות של התפתחויות חדשות ברפואה על ברית מילה, ספר אסיא ד'. עמ' 232, הערה 4; ר. רייס וא. אש, ציונים 4-3 שם. ראה גם הרב נ. גוטל, שם, במקורות המצוינים בהערה 2 של מאמרו.

12 . ר. רייס וא. אש. שם.

13 . חזון אי"ש. יו"ד. קנה, ב.

14 . ע"פ השיטות המובאות בשמירת שבת כהלכתה, ח"א (תשל"ט). פרק לו, הע' כד.

15 . ראה גרף הישרדות כפונקציה של גיל ההריון להלן. ובדברי שבט הלוי המובאים במאמרו של הרב גוטל (שם) בהערה 5.

16 . שמירת שבת כהלכתה. פרק לו. סע' יב.

17 . מתוך: (International Medicine (lsrael edition) 35, p. 1646 (1983

18 . ר. רייס וא. אש, שם.

19 . מ. זילברג. כך דרכו של תלמוד. פרק ד, סעיף 4.

20 . פרוט מקיף של דעות התנאים ושיטות הראשונים השונות בהגדרת התנאים והסימנים הקובעים בן שמונה ראה: הרב נריה גוטל, הפגות לאור ההלכה,קריטריונים המכריעים מצב הוולד, לעיל עמ' 250-225. לדיון כאן, בחרתי אחת מהן למען הבהירות.

21 . תוספתא שבת, ט"ז (ט"ו), ד(ז).

22 . שבת קלה. תוד"ה "בן שמונה".

23 . עפ"ד תוספות חד מקמאי, יבמות פ: בפי' הא'.

24 . הלכות מילה, פרק א, הלכה יד.

25 . שמירת שבת כהלכתה, פרק לו, סע' יב.

ואילולא דבריו, היה ניתן לומר שגם בזמן הזה כל בן שמונה ודאי, אם מתקיימים שני התנאים הבאים:

א. לא גמרו סימניהם (שו"ע, או"ח, של, ח)

ב. לפי הערכה רפואית מוסמכת ימותו תוך ימים ספורים (תוך שלושים) למרות אמצעי הטיפול הקיימים - מתקיים בהם גם כיום דין בן שמונה האמור בתלמוד ובפוסקים.

וכן משמע מדברי הגרש"ז אויערבאך שליט"א "הא דמחללין לצורך חיי שעה הוא דווקא שכלו לו חודשיו, אבל חיי שעה של נפל לאו כלום הוא, גם בזמננו שיש אינקובטור" (שש"כ, שם, הערה כד). הרי שדין בן שמונה קיים למעשה (במקרים נדירים) גם בזמן הזה.